ביהמ"ש יימנע מלהתערב בהחלטות טריבונלים פנימיים

השופט  י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) בת.א. 666/06 מיום 21.3.2007, בו נדחתה בקשתם של המערערים לתקן את כתב תביעתם, מהטעם שגם אם יתוקן לא יהיה בכך לרפא את הפגם שדבק בהתנהגותם, עת החליטו שלא להתייצב ביום 9.11.2006 לפני חבר הנאמנים של המשיבה 1 לשימוע בנושא הדחתם ומשכך לא מיצו הליכים במסגרת הגוף הוולונטרי בו הם חברים. בית המשפט המחוזי הורה על דחיית תביעתם של המערערים לסעד הצהרתי על הסף מן הטעם שהם מנועים מלטעון כנגד החלטת חבר הנאמנים של המשיבה 1 מאחר שלא התייצבו לפניו לטעון טענותיהם כנגד הרחקתם וביטול חברותם במשיבה 1 ובכך לא מיצו את ההליכים בפני מוסדותיה הפנימיים של המשיבה 1.

עובדות והליכים קודמים

1.        המשיבה 1 היא עמותה רשומה המנהלת מכללה להכשרת מורים (להלן: העמותה). ביום 26.2.2006 החליט חבר הנאמנים של העמותה להוציא את המערערים מהעמותה (להלן: חבר הנאמנים), להפסיק את חברותם והעסקתם בה. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 23.7.2006 בעניין בקשתם של המערערים לצו מניעה זמני, נקבע כי הליך הוצאת המערערים מהעמותה והפסקת חברותם בה נעשה שלא על פי הוראות התקנון של העמותה, ללא עילה המעוגנת בתקנון וללא שהתקיימו ההליכים הנדרשים להפסקת חברות בעמותה כמפורט בתקנון. באותה ההחלטה נקבע כי מאחר שלא נשלחה למערערים כל הודעה מוקדמת בדבר כוונה להרחיקם מהעמותה ולא ניתנה להם כל התראה מראש על כוונה לנקוט בהליך מסוג זה וכן מאחר שלא נערך למערערים שימוע בטרם דן חבר הנאמנים בבקשה להפסיק את חברותם בה, נפל בהליך הרחקתם של המערערים פגם היורד לשורשו של עניין.

2.        לפיכך, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתם של המערערים ליתן להם צו מניעה זמני שקבע כי ככל שהתקבלה החלטה על הפסקת חברותם של המערערים בעמותה, ביצועה של החלטה זו יעוכב עד למתן פסק דין בתובענה לסעד הצהרתי שהגישו המערערים כנגד החלטת חבר הנאמנים מיום 26.2.2006. עוד ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו הנ"ל כי אם תתקבל בעמותה החלטה כי יש לנקוט בהליכים להוצאת חבר זה או אחר מהעמותה, לרבות קיום שימוע כנדרש בתקנון, כי אז יערך השימוע בפני אחד מהמצטרפים החדשים לעמותה כך שלא ניתן יהיה להעלות נגדו טענות בגין עריכת השימוע בפניו והוא זה שישמע את הטענות ויחליט לפי מיטב שיקול דעתו ועל פי הנתונים שבפניו.

3.        בהמשך להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.7.2006 הוגשה ביום 10.9.2006 הודעה לבית המשפט המחוזי מטעם העמותה, לפיה החליטה אסיפת העמותה כי יש לנקוט בהליכים להפסקת חברותם של המערערים. הוחלט כי יתקיים שימוע למערערים בפני כבוד השופט (בדימוס) חנוך אריאל ובמידה והשופט לא יוכל מסיבה כלשהי לקיים את השימוע בתוך חודש כי אז יערך השימוע בפני פרופ' עמונאל גרוס, שניהם חברים חדשים שהצטרפו לעמותה שלא היה להם כל חלק בהליכי ההדחה הקודמים.

4.        ביום 26.9.2006 עתרו המערערים לבית המשפט המחוזי בבקשה נוספת לצו מניעה זמני במעמד צד אחד כנגד השימוע שתוכנן ליום 3.10.2006. כבוד סגן הנשיא ג' גינת, החליט לדחות את הבקשה ללא צורך בקבלת עמדת בעלי הדין שכנגד או בדיון בעל פה, וזאת בשים לב לאפשרות עריכת השימוע כפי שהוזכרה בהחלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי מיום 23.7.2006 וכן בשים לב לכך שעצם עריכת השימוע אינה מונעת מהמערערים להעלות בהמשך כל טענה מצידם ומן הראוי שיביאו טענותיהם בשלב ראשון בפני מוסדות העמותה ובפני עורכי השימוע. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה שנדחתה ביום 3.10.2006 על ידי השופט  א' גרוניס.

5.        ביום 3.10.2006 התקיים שימוע למערערים בפני פרופ' עמנואל גרוס והשופט (בדימוס) חנוך אריאל, אשר שמעו את טענות הצדדים ובחנו את החומרים שהועברו לעיונם. ביום 18.10.2006 ניתנה החלטה על ידם, לפיה מן הראוי שנושא ההדחה יובא מחדש בפני אותו הרכב מלא של חבר הנאמנים שהיה ערב ההדחה כדי שהמערערים יוכלו לטעון טענותיהם בנושא הדחתם. ביום 9.11.2006 התכנס חבר הנאמנים לצורך עריכת שימוע, אולם המערערים לא התייצבו לשימוע, למרות שהוזמנו אליו. בשימוע הוחלט לבטל את חברותם של המערערים בעמותה בהיעדרם. 

6.        לאחר שהמערערים לא התייצבו לשימוע ביום 9.11.2006, הם הגישו בקשה לבית המשפט המחוזי לתקן את כתב תביעתם כך שהמשיבה 5 (המערערת 3 דכאן) תתווסף כתובעת ולא כנתבעת, וכן ביקשו לאפשר להם להוסיף את החברים החדשים בעמותה כנתבעים נוספים. כמו כן, ביקשו המערערים לתקן את כתב תביעתם כך שבנוסף לסעד ההצהרתי שהתבקש בעניין בטלות החלטת חבר הנאמנים מיום 26.2.2006, יתווסף סעד הצהרתי אודות בטלות החלטת חבר הנאמנים מיום 9.11.2006.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

7.        המערערים טענו כי ההחלטה על הוצאתם מהעמותה מיום 9.11.2006 התקבלה שלא בפני הפורום המתאים וזאת לאור החלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.7.2006 בה נקבע כי ההחלטה על הרחקתם והשימוע יערכו בפני חבר עמותה חדש שהצטרף לעמותה ולא בפני אותו הרכב שהחליט על הרחקתם שלא כדין בפברואר 2006. כן טענו המערערים כי בהזמנה לשימוע שנקבע ליום 9.11.2006 לא פורטו העילות הנטענות המצדיקות את הדחתם. בנוסף לכך, טענו המערערים כי בזימון הנ"ל לא צוינו טעמים ו/או עילות להדחת המערערים מלבד טעמים דומים לאלו ששימשו יסוד להחלטת חבר הנאמנים מיום 26.2.2006, אשר לגביהם נקבע בהחלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי כי לא התקיימה עילה להדחת המערערים כמפורט בתקנון. כמו כן טענו המערערים כי באי הופעתם לשימוע מיום 9.11.2006 אין משום יצירת מניעות מלטעון בפני בית המשפט משום שהם הביעו עמדתם בכתב לגבי הנושאים האמורים להיות נדונים בשימוע.

8.        העמותה טענה כי מאחר שהמערערים הוזמנו לשימוע שהתקיים ביום 9.11.2006 אך לא הגיעו אליו, ומכיוון שצוין בהזמנה לשימוע כי אם לא יופיעו המערערים יתקיים השימוע בהיעדרם, יש להורות על דחיית או מחיקת התביעה. בנוסף לכך, טענה העמותה כי בעקבות הליכי השימוע שננקטו על פי החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי, לרבות בפני ועדת השימוע אשר שמעה את המערערים וקבעה כי יש להחזיר את השימוע לפני חבר הנאמנים בהרכבו ערב ההדחה, התייתר הצורך בתובענתם של המערערים.

9.        בית המשפט המחוזי קבע כי אי התייצבותם של המערערים לשימוע שהתקיים לפני חבר הנאמנים ביום 9.11.2006, לאחר שהעמותה פעלה לפי המלצות בית המשפט  בהחלטתו מיום 23.7.2006, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ועל כן יש לדחות את תביעתם מטעם זה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין להתיר את תיקון כתב תביעתם של המערערים מאחר וגם אם יתוקן והעובדות המפורטות בו יוכחו, לא יהיה  בכך לשנות את התוצאה, זאת בשים לב לכללי ההתערבות המוגבלת של בית המשפט בהחלטות של מוסדות פנימיים בתאגיד, ובמיוחד כשהחבר התובע לא מיצה את זכותו לטעון ולשכנע את המוסד הפנימי של התאגיד בצדקת טענותיו, קודם לפנייתו לערכאות שיפוטיות.

10.      בית המשפט המחוזי הדגיש כי כאשר תובענה מוגשת לבית המשפט המחוזי והיא לוקה בהיעדר תום לב ובמיוחד כאשר מדובר בתובענה לפי דיני היושר, כמו תובענה לסעד הצהרתי, מוסמך בית המשפט לדחות את התובענה. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת ואחד הקריטריונים להענקתו הוא האם יכול היה המבקש להשיג את מבוקשו בדרך אחרת, ובמקרה דנן המערערים לא מיצו את זכויותיהם לטעון בפני העמותה. בית המשפט המחוזי הטעים כי במקרה בו תובע לא ניצל את זכותו לטעון בשימוע אשר נערך לו ולא מיצה הליכים מוקדמים לפני הגשת התביעה, ניתן לקבוע כי התובע נהג בחוסר תום לה והשתמש לרעה בהליכי בית משפט ולכן דין תביעתו להידחות על הסף.

11.      זאת ועוד, בית המשפט המחוזי קבע כי אין להתערב בהחלטתם המקצועית של פרופ' עמנואל גרוס והשופט (בדימוס) חנוך אריאל, לפיה מן הראוי שנושא ההדחה יובא מחדש בפני אותו הרכב מלא של חבר הנאמנים שהיה ערב ההדחה, שכן השופט אריאל ופרופ' גרוס האזינו לטענותיהם של המערערים ושקלו את העניין לאור היכרותם עם העמותה ונסיבות המקרה ולאחר קיום שימוע בו ניתנה למערערים הזדמנות להשמיע טענותיהם. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי לאחר שהמערערים הביעו לפני השופט אריאל ופרופ' גרוס נכונות בקיום שימוע נוסף על מנת לקיים את ההליכים כפי שהיו אמורים להתקיים מלכתחילה, לרבות זימון לשימוע ומתן הזדמנות לתובעים להשמיע טענותיהם בפני מוסדות העמותה, ולאור החלטת בית המשפט המחוזי מפי כבוד סגן הנשיא גינת, לפיה אין למנוע את קיום השימוע בפני השופט אריאל ופרופ' גרוס, הדרך הנכונה בה היו אמורים המערערים לנהוג הינה להתייצב לשימוע הנוסף שנקבע ליום 9.11.2006 ולטעון טענותיהם בפני מוסדות העמותה. ואולם, המערערים לא מיצו הליכים אלו בטרם פנו לבית המשפט ולכן דין תובענתם להידחות.

12.      בית המשפט המחוזי קבע כי לא ניתן לקבל את טענת המערערים, לפיה בהזמנה שהומצאה להם לשימוע לא פורטו עילות או טעמים המצדיקים הוצאתם מהעמותה. בית המשפט המחוזי קבע כממצא עובדתי כי בהזמנה צוין שהנימוקים להדחתם הינם הנימוקים האמורים בכתבי בי הדין שהוגשו בתובענה, בהם בין השאר נטען כי המערערים פועלים בניגוד למטרות העמותה. כך, ציין בית המשפט המחוזי כי עילה זו לקיום שימוע הינה עילה תקפה שכן על פי סעיף 3(ב) לתקנון המצוי בחוק העמותות, התש"ם-1980 החל בענייננו, ניתן להוציא מן העמותה חבר הפועל בניגוד למטרות העמותה.

13.      לבסוף, הדגיש בית המשפט המחוזי כי הכלל המנחה בפסיקה הוא כי בתי המשפט יתערבו בהחלטותיהם של טריבונאלים פנימיים בארגונים וולונטריים רק כאשר הטריבונאל חרג מסמכותו על פי החוק והתקנות הפנימיות של הארגון, או כאשר הופרו כללי הצדק הטבעי ובמקרים מיוחדים כאשר נראה בעליל כי הסנקציה שננקטה נגד החבר היא בלתי מידתית למהות מעשיו ולחומרתם. חבר בתאגיד אינו יכול שלא למצות את זכויותיו הדיוניות בפני מוסדות התאגיד ולאחר מכן לטעון כי נשללו ממנו זכויותיו הדיוניות והמהותיות שלא כדין. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי ממילא התייתר הדיון בתובענה בכל הקשור לבטלות החלטת חבר הנאמנים מיום 26.2.2006, שכן החלטה זאת אינה תקפה בהתאם לאמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 23.7.2006 בשל הפגמים שנפלו בהליכים הקודמים שננקטו להדחתם של המערערים. לכן, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לדחות את התובענה על הסף וכך גם את הבקשה לתיקון כתב התביעה.

            מכאן הערעור שלפנינו.